טריק חדש של ישראל לעוות את אירועי עזה הכחשת רצח עם שיטתי
לפי הדיווח של המדור העברי בסוכנות החדשות webangah, בהתבסס על סוכנות הידיעות מהר וציטוט מאלמיאדין, מערך התעמולה של המשטר הישראלי משלב עם מכונת המלחמה של תל אביב מאז תחילת טבח עזה את המאמצים המרובים להצדקת ועיוות העובדות הנוראיות שנגרמו מהאסונות ההומניטריים. בהקשר זה דיווח המגזין הישראלי «972+» על התחבולות שמערך התעמולה מפעיל לעיוות המציאות בעזה.
בדיווח נאמר כי למרות זרם בלתי פוסק של תמונות וסרטונים המתעדים רצח אזרחים ואפילו ילדים רעבים ורובע חרבות בעזה, ישראל מכנה מסמכים אלו לזיופים או מנסה ליצור את הרושם שתושבי עזה ראויים למה שקורה להם. מקור ישראלי מוסיף: הכחשת האסונות היא תופעה גלובלית, אך הישראלים הפכו זאת לאמנות.
אלכס ג’ונס,דמות ימנית קיצונית בארצות הברית ואחד מהמקדמים הבולטים של סגנון ההכחשה,טען ב-2012 – כאחד מבעלי בריתו הוותיקים של טראמפ – כי הטבח בבית הספר היסודי בסנדי-הוק בו נהרגו 20 תלמידים ו-6 מבוגרים היה מוקצן. ג’ונס התעקש שכל התמונות מהטבח – מקהל ההורים האבל ועד הגופות – הן מזויפות וחלק מקונספירציה דמוקרטית שמטרתה להחליש את זכות הנשק האמריקאית.
את השיח הזה ניתן היה לחוש עוד לפני 7 באוקטובר דרך האינטרנט ומוסדות רשמיים בחברה הישראלית והוא מוכר בישראל בשם “פלייודה” (Pallywood). לפי מונח זה נטען שהתיעוד הסבלני הפלסטיני כלל אינו אמיתי אלא חלק מתעשייה קולנועית מדויקת; קשר רחב שבו פלסטינים, ארגוני זכויות אדם והתקשורת הבינלאומית שותפים לזיוף פשעי מלחמה!
בשלב הקודם להכחשת האסונות היו טענות מורכבות יותר וטענו להעמדה על במה. רבים עדיין זוכרים את פרשת מוחמד אל-דרה בן ה-12 שנרצח בספטמבר 2000 בעזה והפך לסמל אינתיפאדת אל-אקצא השנייה. המשטר הישראלי ותומכיו השקיעו רבות בניסיון להפוך ללא אמינות תיעוד מצלמות ושעות רבות נכתבו לניתוחים ודוקומנטרים בנושא.
נתניהו השתמש בלוגיקה זו לדבר על ”אשליית משבר הומניטרי”, וטען כי התמונות המזויפות או המעובדות שפרסם חמאס הן המקור לכך. גדעון סער שר החוץ בכרה הגדיר תמונות ילדים פלסטינים רזים כ”ריאליטי מדומה” תוך ציון נוכחות מבוגרים בריאים לצדם כראיה נגד אמתן. גם צבא ישראל טוען שחמאס משתמש בתמונות אותנטיות מילדים יתומים מנימיה או בזיופי בינה מלאכותית כדי להעביר מסרי רעב בעזה.
אמיחאי אליהו שר התרבות מבעד לגישה זו טוען שאינו קיימת רעבה בעזה וכינה זאת הצהרה מגוחכת: “כשמציגים לכם תמונה של ילד רעב תסתכלו היטב ותמיד תראו ילד שמן לידה שאוכל טוב. זוהי קמפיין מתוכנן!”
בהכרה בכך שכבר אף אחד לא מאמין לשקריו לגבי הכחשת הפשעים הכוללת הוא עבר לשלב הבא ועל פי דבריו מנמק בהתנהגות הלא אנושית כלפי בני עזה: “אין עם שנותן אוכל לאויב שלו – האם השתגענו? ביום שבו ישיבו שבויים כבר לא יהיה רעב; כאשר יהרסו את מחבלי חמאס כבר לא יהיה רעב.”
מחוקקים ישראליים אחרי עשורים רבים ללא הכרה בטבח ואיסור שימוש במונח הנכבה מכנים בפאר כי תל אביב מובילה נכבה שנייה בעזה היום חיילים עצמם מצלמים הפרות זכויות אדם עקובות במצלמותיהם ומעלים אותם לרשתות החברתיות.
ישראלים היום עוברים מעבר לתכסיס ההכחה ומפעילים אסטרטגיית עיקום העובדות תוך הודאה ברעבן שבעזה ומאשימים בחמאס בלבד או שהרעבן הוא השפעה בלתי רצויה מלחימה צבאית.
נראה שהתגובתיות בינלאומית הסלידנית לסוגיית הזוועה ושינוי ההתייחסויות בקריפ לטיפול במעשה נשקף כתמריץ למדיניות החדשה לעיקום עובדות המחזקת שלאחר העדר הכרה בכל מעורבות צבא יתירות אשר גורמת למצב הרעבון והמשבר האנושי בדרום רצועתו נגזרת ישירה מהם.