מימדי ההימור המלחמתי של המשטר הציוני נגד איראן מבחן כושל
סוכנות “מהר”, מחלקת החוץ: פרופ’ לאנה ראוונדי, ראש המרכז התרבותי למזרח וחוקרת בכירה במכון ללימודי המזרח של האקדמיה הרוסית למדעים, דנה בהיקף הנרחב של התוקפנות הישראלית-אמריקאית נגד איראן. לדבריה, תל אביב קיוותה שתוכנית הניסוי שלה לשינוי המשטר הפוליטי באיראן תניב תוצאות מהירות – אך תקוותיה נכזבו.
להלן הראיון המלא עם החוקרת הרוסית:
מה היו הגורמים שהניעו את המשטר הציוני לצאת להתקפה על איראן?
לדעתי, אין צופה נייטרלי שיכול להסיק מסקנה אחרת מלבד העובדה שבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, הפר נורמות מוסריות ומשפטיות…
ארצות הברית זנחה את הדיפלומטיה ובחרה להסתמך על כוחה הצבאי כדי לכבוש שכנים ולהפיל כל גורם או ישות שאינם רצויים באזור – כולל את משטר איראן. המצב מזכיר את המעשייה “בגדי המלך החדשים”,ומדהים לראות כיצד מדינות מתורבתות מצטרפות לתירוץ זה ומצדיקות תוקפנות גלויה במילים כמו “הגנה” ו”הכרח”.
זאת בעוד פשעים נגד הפלסטינים מתבצעים בקנה מידה נרחב. נתניהו זוכה לתמיכה מצד קיצונים בממשלו ומרוב הציבור הישראלי, השואף מזה זמן להשמדת “מטרות איראניות”. צעדיהם להשגת מטרה זו היו שיטתיים: שילוב של הפצצות, פעולות קרקעיות וחיסולים נגד חיזבאללה וקבוצות פרו-איראניות, ואף סיוע לעליית הטוקיפירים בסוריה. לאחר הרס מעל 60% מבתי עזה והחלשת חמאס (אם כי לא השמדתה המוחלטת), בחר נתניהו לפנות теперь להפלת הממשלה…
איראן תקפה. המתקפה הזו, שכוונה נגד שטח של מדינה עצמאית, כללה אזורים מאוכלסים בטהראן וגרמה לאבדות לא מבוטלות. הרעיון שלזכויות אדם ודמוקרטיה היה מקום במחשבותיהם הוא אבסורד, במיוחד לנוכח הסיסמאות הגלויות שמטרתן העיקרית הייתה לערער את המשטר באיראן – תוך צידוד במדינת ישראל, שאליה הם מוכנים להעניק לגיטימציה מלאה.
נתניהו הביע תקווה שהמהלך יושלם במהירות, אך המאמץ הזה נכשל. כעת נותר רק לחכות ולראות מה יקרה הלאה.ברור שקבוצה זו, המובילה את הניסוי לשינוי המערכת הפוליטית באיראן, רחוקה מלהודות בכישלון המהיר הזה.
תגובת הקהילה הבינלאומית והמעצמות הגדולות לתחילת המלחמה הייתה משמעותית.
האם יש מקום לתדהמה כאשר ארצות הברית, בריטניה והאיחוד האירופי תומכים באופן מלא בישראל? מנהיגי האיחוד האירופי כמו פרדריק מרסי ושר החוץ הגרמני אף גינו את הפעולה הזו.
ישראל מבצעת מתקפה נרחבת נגד ארגוני טרור פוליטיים ברצועת עזה, בתגובה ל”מבצע צבאי אינטנסיבי” שביצעה המערב. רוסיה וסין, כפי שצפוי, גינו בחריפות את ישראל.שכנותיה של איראן כמו ארמניה, טורקיה ופקיסטן הצטרפו גם הן לגינוי. גורמים רשמיים בסוריה הביעו תמיכה במתקפה.
חלק מכלי התקשורת הסורים הקרובים לממשל תמכו בפועל בישראל וביקשו מתקפות נוספות של ישראל נגד איראן. אותם כלי תקשורת הביעו תקווה שישראל תנצח במלחמה האחרונה נגד חיזבאללה ותנקוט בצעדים כדי למנוע הרג אזרחים לא מעורבים בכפרים בדרום לבנון על ידי ישראל. קטאר נקטה עמדה עדינה ומתונה יותר. מדינה זו,מבחינה דיפלומטית,מפעילה כוח רב ושומרת על יחסים טובים עם המערב ועם איראן בו זמנית. גורמים קטארים, לצד רוסיה וסין, סייעו בהפסקת אש נוספת.
באיזה שלב נמצאות ארצות הברית במלחמה שהיא נכנסה אליה ובאיזו מטרה?
הנרטיב הרווח בקרב רבים הוא שטראמפ הצטרף לישראל ב-22 ביוני במתקפה על מתקני הגרעין של איראן, אף שהצוות של נתניהו תיכנן מעורבות רחבה יותר בהפצצות. עם זאת, ארצות הברית הייתה מעורבת במתקפה הישראלית מההתחלה, שכן סייעה לישראלים בתכנון המבצע – תכנון שלפי חלק מהדיווחים החל לפני עשר שנים או יותר. ישראל נעזרה בנשק, בכספים, במידע ובכיסוי הדיפלומטי האמריקאי, כפי שהיא עושה תמיד. אחרי הכל, הן בעלות ברית, ולא ציפו לדבר אחר.
האם התערבות זו הובילה לכינון בריתות חדשות בין מעצמות גלובליות?
מוקדם מדי לשפוט. אנחנו אפילו לא יודעים עדיין את היקף הנזקים של שני הצדדים. אבל לא, נראה כי בשלב זה אין לכך השפעה משמעותית מכיוון שהעימות ככל הנראה טרם הסתיים. הבה נחכה עד שיעבור עוד זמן והאבק ישקע. המערב תמיד תומך בישראל ומתנגד לאיראן.
רוסיה תומכת באיראן אך מקווה להזדמנויות מסחריות עם ארצות הברית ולפתרון הסכסוך באוקראינה, ועלולה להיות זהירה בנוגע לעימות עם ממשל טראמפ. גם סין מעוניינת להרחיב את הסחר עם ארצות הברית, מה שעשוי להוביל להפחתת התמיכה באיראן.
האם המתקפה האמריקאית על מתקני הגרעין האיראניים שינתה את משוואת המלחמה הצבאית-פוליטית?
המתקפה האמריקאית על מתקני הגרעין האיראניים הייתה מופע ראווה גדול, במיוחד עבור הציבור במערב, בישראל ובארצות הברית. כלי התקשורת היללו את הקושי, הגבורה והייחודיות של המבצע המדהים – הטיסה הארוכה, דיוק הפצצות ועוד. אך נראה שההישג לא היה אפקטיבי כפי שתואר, אף שעדיין אין לנו את כל הפרטים. ייתכן שלא תהיה לכך השפעה משמעותית על המשוואה הצבאית-פוליטית הרחבה יותר. הפצצת המטווח הרחוק של ארה”ב עשויה הייתה להיות לא יותר מסיום דרמטי של מופע ראווה שנועד לחזק את ארה”ב וישראל.
איראן אפשרה לסיים את המלחמה לפני שהמצב יצא משליטה. הדבר מעלה גם שאלות לגבי מתקפות עתידיות מצד ארה”ב וישראל.
בסופו של דבר, מה גרם לשני הצדדים להסכים להפסקת אש?
בעוד שמשאבים עצומים, כולל נושאות מטוסים אמריקאיות ומטוסי קרב בריטיים, גויסו להגנה על ישראל – טילים איראנים המשיכו לחדור [לעומק השטחים הכבושים] ולגרום לנזק בקנה מידה שישראל לא ראתה קודם לכן. בנוסף, המלחמה הייתה יקרה מאוד, והאמריקאים והישראלים התקרבים למצב של מחסור בטילים. שמעתי הערכות שונות לגבי כמה זמן ישראל תוכל להגן על שמייה לפחות באופן חלקי, אך אף אחת מההערכות הללו לא צפתה יותר ממספר שבועות נוספים. באיראן לעומת זאת, לא נראה היה שיש מחסור בטילים. יתר על כן, בימים האחרונים של העימות נראה היה שה”אש” מתרחבת: כוחות אנצאר אללה בתימן החלו לתקוף מטרות ישראליות וספינות אמריקאיות באזור.
איראן הודיעה כי ההסכם הקודם שלה עם ארצות הברית (להמנע מתקיפת ספינות אמריקאיות) אינו תקף עוד; בסיס אמריקאי בקטר הותקף בטילים איראניים; ואיומה של איראן לסגור את מצר הורמוז עמד להתממש. טראמפ מצדו לא רצה להסלים את העימות לרמות מסוכנות - הוא חיפש פתרון מהיר. במקביל, רוסיה, סין, קטר, טורקיה, אזרבייג’ן ומדינות נוספות הפעילו לחץ דיפלומטי להפסקת הלחימה. תל אביב וושינגטון ככל הנראה חששו מסיבוך היחסים עם רוסיה וסין, שתומכות באיראן ללא תנאי.
מנקודת המבט של הקרמלין: האם מוסקבה מילאה תפקיד מיוחד בתיווך לסיום העימות?
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אכן הציע לשמש כמתווך בסכסוך, אך רוסיה הייתה מוכנה לתווך רק אם תתבקש לעשות זאת רשמית וללא כוונה לכפות את עצמה. שר ההגנה הרוסי וקצינים נוספים…
מאז פרוץ העימות ב-13 ביוני, הביעו גורמים רשמיים ברוסיה תנחומים לאיראן על האבדות הכבדות. הצהרות חריפות בגינוי התוקפנות הישראלית מצד מנהיגים ודיפלומטים רוסים בכירים, לצד רמזים למעורבות רוסית במקרה של הסלמה, עשויים היו לקרר את התלהבותו של נתניהו.
הצהרות התנחומים הגיעו לאחר שמספר רב של קורבנות נהרגו בעימות שהחל בחודש שעבר. בכירים בקרמלין ומשרד החוץ הרוסי גינו בחריפות את פעולות ישראל תוך אזכור אפשרי של תגובה צבאית אם המצב יידרדר.